פסק-דין בתיק ת"ק 32043-02-12

זוהי תביעה קטנה לפיצוי התובעת על נזקי רכוש שנגרמו לרכבה בתאונה שארעה ביום 1.12.11 ובה, על פי הנטען, הייתה מעורבת "משאית זבל" של הנתבעת מס' 1, שהייתה נהוגה על ידי הנתבע מס' 2 ומבוטחת על ידי הנתבעת מס' 3.

התובעת טוענת בכתב התביעה כי רכבה חנה ליד ביתה, כאשר רכב הנתבעים פגע בו בצדו השמאלי וברח מן המקום. שכנתה של התובעת - הגב' אתי יפרח (להלן " העדה מטעם התובעת"), שיצאה לשפוך את הזבל, ראתה את רכב הנתבעים פוגע ברכב התובעת, רשמה את מס' הרכב והודיעה לתובעת.

התובעת תובעת סך של 18,345 ש"ח בגין הנזק שנגרם לרכבה על פי חוות דעת שמאי, לרבות ירידת ערך שנגרמה לרכב וכן החזר שכ"ט השמאי והוצאות.

הנתבעים מכחישים את טענות התובעת ומבקשים לדחות את התביעה נגדם. לטענתם, ביום התאונה רכב התובעת עמד כשחציו על המדרכה וחציו על הכביש והואיל ומדובר בכביש צר ובשל הנסיעה בניגוד לכיוון התנועה, נדרש הנתבע מס' 2 להכוונה של הפועל שנסע עמו. בעוד הנתבע נוסע עם המכוון, הגיע רכב לבן מולו. הואיל ומשאית הנתבעים חסמה את הדרך, נסעה הנהגת של אותו רכב לבן אחורנית, הנתבע צפצף על מנת להזהירה שלא תפגע ברכב התובעת, אך אותה נהגת האיצה ופגעה ברכב התובעת ונמלטה מן המקום.

לטענת הנתבעים, הנתבע מס' 2 מסוכסך עם שכני התובעת על רקע פינוי האשפה במקום ולכן הם העלילו עליו שהוא פגע ברכב התובעת. הנתבעים מכחישים גם את הנזקים הנטענים על ידי התובעת.

בדיון שהתקיים בפני היום, העידו התובעת והעדה מטעמה וכן העיד הנתבע והפועל שעבד עמו במועד הרלוונטי.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובכל חומר הראיות ולאחר ששמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. על פי תקנה 15(ב) ל תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) , התשל"ז-1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית:

התובעת אישרה בכתב התביעה ובעדותה, כי היא לא הייתה עדה להתרחשות התאונה, אלא היא נסמכת אך ורק על עדות העדה מטעמה.

דא עקא, שבעדותה של העדה מטעם התובעת עלו סתירות מהותיות אשר יורדות לשורש התביעה:

ראשית, עלה מעדותה של העדה מטעם התובעת כי בניגוד לנטען בכתב התביעה, היא לא ראתה כיצד ארעה התאונה, אלא רק שמעה רעש בהיותה בביתה ואו אז יצאה מן הבית וראתה את משאית הנתבעים צמודה לרכב התובעת מאחור (עמ' 3 שורות 22-23, עמ' 4 שורות 12-13 לפרוטוקול).

העובדה שעל פי טענת העדה מטעם התובעת, כאשר היא יצאה החוצה מביתה היא לא ראתה אף אחד פרט למשאית הנתבעים (עמ' 4 שורות 26-27 לפרוטוקול), אין בה כדי להוות ראיה מספקת לביסוס התביעה, וזאת נוכח גרסת הנתבעים ולפיה הרכב שפגע ברכב התובעת נמלט מן המקום מיד לאחר הפגיעה.     

יתרה מכך, עדותה של העדה מטעם התובעת איננה מתיישבת עם הנזקים שנגרמו לרכב התובעת: העדה התבקשה לשרטט את מקום התאונה והרכבים ועל פי השרטוט ששרטטה (ת/7), רכב התובעת חנה כשצדו הימני פונה אל הכביש וצדו השמאלי לכיוון המדרכה. בנסיבות אלה, אין כל הסבר לכך שרכב התובעת נפגע בצדו השמאלי, כפי שארע.

השרטוט ששרטטה התובעת (ת/6) שונה בתכלית מן השרטוט של העדה מטעמה (ת/7) ולפיו רכבה חנה כשצדו הימני פונה לכיוון המדרכה וצדו השמאלי אל הכביש.

סתירה מהותית נוספת עלתה בכל הנוגע לנסיבות מסירת ההודעה על ידי העדה לתובעת: בעוד שעל פי עדות התובעת, היא וחתנה יצאו מהבית מספר דקות לאחר התאונה והעדה מטעם התובעת הייתה במקום ואמרה להם שהנתבע הוא שפגע ברכבם (עמ' 1 שורות 13-15, עמ' 3 שרות 10-11 לפרוטוקול), הרי שעל פי עדות העדה מטעם התובעת, היא כלל לא ידעה של מי הרכב הנפגע ואף אחד לא יצא החוצה לאחר הפגיעה, ורק למחרת ניגש אליה חתנה של התובעת ושאל "אם מישהו ראה משהו" (עמ' 3 שורות 22-27 לפרוטוקול).

בסיכומו של דבר, על יסוד אותן סתירות עליהן עמדתי לעיל, שוכנעתי כי לא ניתן לבסס את התביעה על עדות העדה מטעם התובעת.

מנגד, עדותו של הנתבע הייתה עדות מהימנה ועקבית והעדפתי אותה על פני עדות העדה מטעם התובעת. התרשמתי כי אכן, בטרם ארעה התאונה, התגלעה מחלוקת בינו לבין בעלה של העדה מטעם התובעת על רקע פינוי הזבל במקום, מחלוקת שעל פי התרשמותי העדה התחמקה מלהעיד אודותיה. עובדה זו, הייתה בה כדי לטעת ספק נוסף בגרסת העדה מטעם התובעת.

עדות העד הנוסף מטעם הנתבעים - מר גבריאל בוסקילה, שעבד עם הנתבע ונכח במקום בעת התאונה,  הייתה אף היא עדות מהימנה אשר התיישבה עם גרסת הנתבע.

על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעים כדלקמן: סך של 400 ש"ח ישולם לנתבע מס' 2 וסך של 400 ש"ח ישולם לנתבעת מס' 3 וזאת בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק דין זה לתובעת, אחרת - יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.